דיירות מוגנת אינה זכות במקרקעין כפי שמוגדר בחוק המקרקעין, אלא זכות כלכלית הנסחרת בשוק החופשי ולרוב בעלת השפעה ניכרת על זכות הבעלות בנכס. לכן, אי אפשר לרשום זכות זו בטאבו.
זכות הדיירות המוגנת מעוגנת בחוק הגנת הדייר משנת 1972, אשר נותן לדייר המוגן זכות בחלק מדמי המפתח (כאשר מחליפים דייר בנכס), הגנה מפני סילוק מהנכס (בכפוף לעמידה בתנאים המפורטים בחוק), תשלום דמי שכירות מופחתים (יחול בד"כ בנכסים למגורים אך לא בנכסים מסחריים), ולפעמים גם את האפשרות להוריש את הזכות.
מקורו של חוק הדייר המוגן הוא בחוקים מנדטוריים אשר בוטלו במשך השנים כמעט בכל מקום אחר בעולם מלבד ישראל. כיום לא ניתן יותר להפוך לדייר מוגן.
החוק חל על שכירות בדירה, בניין או חלק ממנו וחצר הצמודה לכל אחד מאלו.
דייר מוגן אינו לא רשאי להשכיר את הנכס או חלקו, בשכירות משנה, ללא הסכמת הבעלים.
מכירת זכות דיירות מוגנת אינה נושאת בחבות לתשלום מס שבח, מאחר שכאמור, לא מדובר על מכירת זכות במקרקעין, אולם ייתכן שהמוכר יחויב בתשלום מס רווחי הון. מכירת הנכס עצמו, אינה פטורה ממס שבח.
נכס מסחרי\ עסקי, ייחשב לנכס מוגן רק אם העסק המתנהל בו מנוהל על ידי הדיירים.
דייר מוגן אשר מוחלף על ידי דייר אחר בנכס, זכאי לקבל חלק מדמי המפתח, על פי הפרוט המצוי בחוק הגנת הדייר, תשל"ב 1972, חלק ג', פרק א', סעיפים 74-78.
כאשר משולמים דמי מפתח בנכס מסחרי, יש קזז את הסכום אשר שולם עבור המוניטין.
גובה דמי המפתח: גובה דמי המפתח נגזר משווי הנכס. באזורים בעלי ביקוש גבוה (כגון נכסי מגורים
במרכז ת"א), גובה דמי המפתח עשוי להגיע ל - 80-90% משווי הנכס.
בנכסים מסחריים בהם משולמים דמי שימוש ראויים, דמי המפתח יהיו כ - 10% משווי הנכס לכל היותר.